• 2 הצבעות - 4.5 בממוצע
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
איך הצלתי את אייס - סיפור דמיוני (ספוילרים למי שלא הגיע לפרק 500 ומעלה)
(09/09/2020, 11:14)T.D כתב: חחחח אודה הוא פנדה מן? ולא ידעתי שהאקי מבוסס על אומנויות לחימה. נחמד לדעת
חחח, עלית עלי!
וכן, האקי או קי ביפנית, נכתב באותה האות (קאנג'י) כמו צ'י בסינית. אני בטוחה שאתה מכיר אומנויות לחימה שמבוססות על צ'י?
  הגב
(09/09/2020, 12:19)PortgasDMor כתב:
(09/09/2020, 11:14)T.D כתב: חחחח אודה הוא פנדה מן? ולא ידעתי שהאקי מבוסס על אומנויות לחימה. נחמד לדעת
חחח, עלית עלי!
וכן, האקי או קי ביפנית, נכתב באותה האות (קאנג'י) כמו צ'י בסינית. אני בטוחה שאתה מכיר אומנויות לחימה שמבוססות על צ'י?
אממממממ... ראיתי קונג פו פנדה. נחשב?
[Image: giphy.gif]
  הגב
(09/09/2020, 13:25)T.D כתב: אממממממ... ראיתי קונג פו פנדה. נחשב?

אכן קונג פו מבוסס על צ'י, וזה מה שהמאסטר ייפ צ'ון מלמד. גם טאי-צ'י מבוסס על צ'י (כמובן), אבל זאת אומנות לחימה רגועה כזאת, היא לא מתאימה לאייס.
אם תחפש בוויקיפדיה או ביוטיוב Ip Chun תוכל למצוא אותו. מדהים שאדם כזה זקן עדיין מאמן.
  הגב
אייס בחן את המפות. "רק חודשיים לחצות את האוקיינוס הכי גדול בעולם הזה?" הרהר אייס בקול, "הממ... אני אצטרך להשיג מנוע חזק יותר. לא נוכל להסתמך רק על הרוח הפעם." "כן," עניתי, "וכדאי שנזדרז עם ההצטיידות, ונצא לדרך כמה שיותר מוקדם. הפעם נצטרך גם ביגוד חם יותר." "אני מסודר," הכריז אייס. "יש לי מעיל." צחקתי. אייס, עם האש הפנימית שתמיד בוערת בו, לא מרגיש בכלל את הקור גם כשיורד שלג. אבל אני צריכה לדאוג לעצמי ולשירו לביגוד חם יותר. במסע הקודם שלנו, עברנו דרך אקלים מדברי וטרופי, אבל עכשיו המסלול שלנו לוקח אותנו צפונה, יותר לכיוון רוסיה ואלסקה, קנדה ומשם לארצות הברית. ייתכן שיהיה קר מכדי לרדת לשחות, למרות שקניתי חליפת צלילה מבודדת, על כל מקרה.
הרשינו לעצמנו רק יום אחד להצטייד ולהתקין את המנוע החדש, ויצאנו לדרך. שוב חזרנו לשינה במשמרות. לכל אחד מאיתנו היו שמונה שעות לישון, שמונה שעות להשיט את הספינה לבד כשהשני ישן, ושמונה שעות ששנינו היינו ערים ביחד. מי שהיה ער השגיח גם על שירו, וכך קיבלתי מתנה שהרבה הורים לתינוקות קטנים לא מקבלים: לילה שלם של שינה רצופה. את המשמרות הבודדות שלי כשאייס ושירו שניהם ישנו, ביליתי בתפירת כיסים מיוחדים על כל הבגדים של שירו, שאליהם הכנסתי קלקרים שפירקתי מחגורת ציפה. תפרתי לו גם לולאה מיוחדת, שאליה חיברנו חבל ביטחון. כל הדברים האלה היו חיוניים, מפני ששירו הקטן למד במהירות להתקדם, בתחילה בזחילה על הבטן ואחר כך על ארבע. כן, זה מוקדם בשביל תינוק בגילו, אבל השרירים של שירו הם לא כמו של תינוק רגיל. הוא הבן של אייס, הנכד של גול די רוג'ר, והחוזק הנדיר שלו גרם להתפתחות מהירה ביותר. בגיל חמישה חודשים, כשהגענו לארצות הברית, הוא כבר זחל במהירות כזו שהיה לי קשה לתפוס אותו לפעמים. כמובן שהוא הכי נהנה לנסות לזחול אל מעבר לדופן הספינה וליפול למים הקפואים. עשרות פעמים עצרתי אותו, אבל כמה פעמים הוא הצליח ליפול, והחזרתי אותו או בעזרת חבל הביטחון, או שנאלצתי לקפוץ אחריו אל המים. הייתי מחזירה אותו, כחול ורועד, אבל צוחק בפה מלא בצחוק תינוקי מתגלגל, ומשכיבה אותו על חזהו של אייס, גם אם הוא ישן. אייס הניח עליו את ידו מתוך שינה ולא נתן לו לזוז ממנו עד שהפשיר.
הגענו ללוס אנג'לס אחרי חודשיים ושבוע, ואייס חשש שכבר התחילו בלעדיו. אבל ממש לפני שנכנסנו לעגון במרינה, הטלפון שלי צלצל. נתתי לאייס לענות כי זה היה ג'קי צ'אן, שבדיוק התקשר לברר מה קורה עם אייס. "שלום אייס, מה המצב?" שאל ג'קי בקול חברי, "הגעת כבר? מחר אנחנו מתחילים." "שלום מר צ'אן," ענה אייס בנימוס, והמשיך בהתלהבות, "אנחנו בדיוק נכנסים למרינה, ואני לא יכול כבר לחכות!" ג'קי צחק צחוק לבבי. "אשמח לפגוש אותך לריאיון בעוד שעה. מתאים לך? תחכה לך מונית במרינה." "בהחלט," ענה אייס. "אגיע מוקדם ככל שאוכל."
כשהשיחה הסתיימה, פנה אלי אייס, "מור, את באה איתי, כן?" "מה?" שאלתי, "לא נראה לי שאני אמורה לבוא איתך. זה סוג של ראיון עבודה." "נכון," ענה אייס, "ובדיוק בגלל זה. יש המון דברים שאני לא מבין עדיין איך הם עובדים בעולם שלך. למשל איך משלמים פה כסף, או מה זה ביטוח." צחקתי כשנזכרתי מאיפה אייס מכיר את המילה ביטוח. הפיראטים הסומלים שניסו לסחוט אותנו ולקחת לנו את הדגל, ובסופו של דבר ערכו לנו חתונה מטורפת. "בסדר, אני אבוא איתך." הסכמתי, "אבל אני אעמוד בצד אלא אם כן תצטרך את עזרתי."
קשרנו בזריזות את הספינה לרציף. מזל שבדרכונים טיפלנו עוד בעצירה הקצרה הקודמת להצטיידות, ככה שכבר נחשבנו בתוך גבולות ארצות הברית ולא היינו צריכים להתעסק עם זה. השארנו את כל שאר הסידורים לאחר כך, ומיד קפצנו למונית שחיכתה לנו. אייס כמובן רצה לצאת מהמונית בלי לשלם, אבל אני לא רציתי בעיות כשרק הגענו, והגנבתי לנהג שטר כסף כדי שלא ירדוף אחרינו ויקים מהומה, בדיוק כשאייס צריך להיכנס לראיון. זה לא היה משאיר רושם טוב. "ראיתי ששילמת." אמר לי אייס על המדרכה. "ספציפית עכשיו היה נכון לדעתי לשלם." עניתי לו. "טוב, נו," נאנח אייס. "לא באמת יש בזה צורך." נכנסנו לבניין משרדים מפואר וניגשנו אל פקיד הקבלה. "שלום," אמר אייס וקד, "יש לנו ראיון עם ג'קי צ'אן." הפקיד עלעל בניירות שלו. "שם ותעודת זהות. או דרכון," הוסיף כשהוא מרים את עיניו אל אייס. מיד הושטתי לו את הדרכונים שלנו. "אתה יכול להיכנס," המשיך הפקיד, "אבל את לא. תמתיני כאן בבקשה." "היא המתורגמנית שלי," ענה אייס במבטא כבד בכוונה, למרות שהוא ידע אנגלית יותר טוב ממני. "אני חייב אותה איתי." "זה קצת חריג," ענה הפקיד, "חכה, אני אקבל על זה אישור." אבל אייס כבר תפס אותי במותניים, וקפץ יחד איתי אל מעל לשער הקטן המסתובב, ומשם ישר אל המעלית. "היי!" קרא אחרינו הפקיד, אבל הדלת כבר נסגרה.
"הבנתי שהתחלת בפעלולים כבר בכניסה לבניין," ציין ג'קי בחיוך כשנפגשנו. "סליחה," ענה אייס, "פשוט רציתי כבר לפגוש אותך. תכיר, זאת מור, אשתי, והבן שלי, שירו." אייס הצביע על שירו הישן עמוקות במנשא שחגרתי. ג'קי חייך. "לא נהוג להביא את כל המשפחה לראיון עבודה." "אני לא אפריע." אמרתי בשקט. ואייס ענה, "אני לא מכאן, אני לא יודע מה נהוג או איך דברים מתנהלים כאן. מור תוכל להסביר לי את כל מה שאני לא אבין." "בסדר," ענה ג'קי, "בוא נתחיל. ספר לי קצת על עצמך." "על עצמי?" שאל אייס, "קוראים לי פורטגאס די אייס, אני פיראט, מפקד המחלקה השנייה של פיראטי שירוהיגה, וכבר שנה אני תקוע בעולם הזה שלכם ואין לי איך להתאמן פה כמו שצריך. אני מקווה שאצלך אוכל סוף סוף לשפר את ההאקי שלי לרמה של יונקו לפחות!" ג'קי כבר לא חייך. "תשמע בחור," הוא אמר, "אני לא מבין למה הפלגת כל הדרך לכאן רק כדי לעשות לי פה הצגות מהמנגה של אודה. אמנם הוא חבר טוב, אבל יש גבול!" "ג'קי," אמרתי ברוך, "אייס דובר אמת. הוא באמת הגיע לכאן מהעולם של המנגה, או האנימה." ג'קי הזעיף אלי את מבטו, כשהמשכתי. "אייס, תראה לו את האש שלך." אייס הביט אלי לאישור ומיד הבעיר את אגרופו, יצר טבעת אש, זרק אותה מעל לראשו, תפס עם היד השנייה וכיבה אותה. ג'קי, שהיה לו ניסיון בפעלולים מכל הסוגים, תפס בידו של אייס, שכבר לא הייתה חמה, ובחן אותה מכל הכיוונים. בעודו מחזיק בידו, אייס הבעיר את קצות אצבעותיו, שלא נגעו בידיו של ג'קי, והמשיך להדגים את יכולותיו. "מה לעזאזל!" עיניו של ג'קי כמעט יצאו מחוריהן. "איך אתה עושה את זה?" "אכלתי פרי שטן." ענה אייס בשלווה. ג'קי הפנה אלי מבט שואל. "לך זה הגיוני?" "ג'קי, אני יודעת שזה קצת לא ייאמן, אבל אני חושבת שחשוב שאתה תדע. אייס יכול להיות פעלולן מצוין, ובתור הכוראוגרף של הפעלולנים, כדאי שתדע את מלוא היכולות שלו. הוא יכול לעבור דרך אש בלי כוויות, והוא אתלט ברמה מאוד גבוהה. עזוב מאיפה הוא הגיע, פשוט תבחן אותו."
  הגב
ג'קי הפנה את אייס לאולם האימונים שלו, שתפס כמעט את כל הקומה. אני נעמדתי קרוב לקיר, משתדלת ככל האפשר שלא להפריע. אייס לא תמיד הכיר את שמות התרגילים, אבל בהדגמה קצרה מיד זיהה אותם וביצע, לעתים כשהוא מכנה אותם בשם של מתקפה שהכיר מחבריו לצוות של שירוהיגה. אייס וג'קי, שניהם גמישים וזריזים כחתול, פתחו במעין מחול לחימה מטורף כשהם אומדים זה את יכולותיו של זה. לעין הבלתי מיומנת שלי שניהם נראו מדהימים, אבל לפתע ג'קי עצר ואמר, "אתה עוצר את עצמך, נכון, אייס?" "נכון." ענה אייס, "זה לא יהיה נבון מצדי להרוס את אולם האימונים של מי שעומד להיות הבוס שלי בתקופה הקרובה." עיניו של ג'קי נפערו בתדהמה. "אם אתה רוצה לראות את מלוא הכוח שלי," המשיך אייס, "קח אותי למקום שאפשר להרוס."
ג'קי לקח אותנו במכוניתו לשטח פתוח, ומבעד לחלון חלפו לנגד עיניי סט אחרי סט של סרטים הוליוודיים. "אקח אתכם לסט מהסרט האחרון שלי." אמר ג'קי. "זה בסדר, סיימנו כבר את הצילומים, אפשר להרוס." אחרי שעברנו סט מדהים של סין העתיקה שהיה שייך לסצינה אחרת בסרט, הגענו ליעדנו. בסט שלנו היה רחוב טיפוסי בעיירה אמריקאית, עם כיכר, בניינים סביב וכמה מכוניות ברחוב. המכוניות היו הרוסות לחלוטין. אייס סקר בעיניו את הזירה. "תישאר כאן," הוא אמר לג'קי, "אני אדגים לך את הכוח שלי, ללא שימוש באש. כמובן שאגרוף האש שלי הרבה יותר חזק, אבל נראה לי שלא יהיה לו שימוש בסרטים שלך." ג'קי ואני יצאנו מהמכונית ונשענו עליה, עינינו נעוצות באייס. אייס זינק וטיפס אל גג הבניין הקרוב ביותר, ולפתע קרא בהפתעה, "היי, מה זה?! לבניין הזה יש רק חזית! אין פה כלום מאחורה!" ג'קי צחק. "זה מה שנקרא סט צילומים. העיקר שלמצלמה זה ייראה כמו בניין. תיזהר, זה בסך הכל דיקטים ולוחות גבס!" אמנם במהלך ההפלגה הורדתי כמה סרטים של ג'קי צ'אן למחשב הנייד, וצפיתי בהם ביחד עם אייס, תוך שאני מסבירה לו מה אמיתי ומה טריק של המצלמה, וכמובן מתי נכנסים הפעלולנים לפעולה, עדיין הידע של אייס בנושא צילום סרטים היה מועט ביותר. לא נורא, אני בטוחה שבחודשים הקרובים הוא ילמד המון. "הבנתי." ענה אייס, "אם ככה, אוכל להדגים לך אחר כך בנפרד את יכולות האש שלי." אייס קפץ בחזרה אל הרחוב, תוך שהוא בועט בעיטה מדויקת באחת מגרוטאות המכוניות שהתרוממה באוויר ונחתה בדיוק במרכז הכיכר. "וואו!" שמעתי את ג'קי מתנשף לידי. בעוד אייס מזנק אל בניין נוסף ואל גרוטאה נוספת, כשהוא מעיף את כל גרוטאות המכוניות לערמה בלתי יציבה במרכז הכיכר.
בעוד אייס מדגים, שירו התעורר לפתע והחל בועט ברגליו במנשא ומשתולל ללא הרף. "מה יש, שירו?" שאלתי. שירו השתולל ביתר שאת. "אתה רוצה לצאת קצת מהמנשא?" שאלתי בעודי מוציאה אותו ומניחה אותו על האדמה לפניי. שירו מיד התחיל לזחול - לא - לרוץ על ארבע, ישר לעבר מגדל המכוניות הנערמות. "שירו! לא לשם! תיזהר!" קראתי והתחלתי לרוץ אחריו. אבל בדיוק כשכמעט תפסתי אותו, הוא סטה לפתע הצידה והתחמק ממני. הוא הגיע אל המגדל לפני שהצלחתי לתפוס אותו, הושיט יד קטנה אל הגרוטאה המעוקמת וניסה לטפס! "שירו!!!" צרחתי כשהגרוטאה העליונה ביותר החלה להתנדנד וליפול. כרוח סערה, אייס הופיע לפתע משום מקום, תפס את שירו בידו האחת ואותי בידו השנייה, והרחיק אותנו ממקום הסכנה.
מגדל הגרוטאות התמוטט מאחורינו בעוד ג'קי מוחא כפיים בתדהמה. "וואו, כל הכבוד! מרשים ביותר!"
"מצטער," אמר אייס, מחווה קידה לג'קי. "זה לא היה בתכנון." ג'קי צחק. "זו הייתה סצינה בהחלט ראויה להיכנס לסרט! רצית להראות לי את היכולות שלך עם אש?" "כן, כמובן." ענה אייס ופנה אליי, "תשמרי טוב על שירו הפעם, מור. אש זה לא משחק ילדים." הנהנתי והחזרתי את שירו המשתולל למנשא. נתתי לו בקבוק חלב, והוא שתה ברעבתנות והפסיק להשתולל לכמה דקות.
"ג'וג'יקה!" קרא אייס, מחזיק את אצבעות שתי ידיו בצורת צלב. קרן אש צרה, ולאחריה כדור אש פרצו מאצבעותיו, ופגעו בבניין הקרוב ביותר. הבניין החל להתלקח כשהאש עוברת ומתפשטת אל הבניינים שלידו, בקשת הרחוב מסביב לכיכר. אייס ניתר אל בין הבניינים הבוערים, נכנס בדלתות, מטפס אל הגגות ומתחמק בקלות מקורות בוערות שהחלו להתמוטט מעליו. עיניו של ג'קי היו כל כך פעורות בתדהמה, שאם הוא היה באנימה בוודאי הן היו קופצות קדימה. אבל בעולם שלנו הן פשוט איבדו קצת את המבנה הסיני שלהן מרוב שהן היו פקוחות.
לאחר שסיים להראות את כוחו, אייס נחת על האדמה ואסף את האש בחזרה אליו. כל מה שנותר הוא שרידים מפוחמים של תפאורה שרופה, המקיפה ערימת גרוטאות ממוטטת.
ג'קי נזכר לחזור לנשום. "וואו, חשבתי שכבר ראיתי הכל בתעשיית הסרטים, אבל הצלחת להדהים אותי. התקבלת, כמובן."  אמר ג'קי. "אפילו לא צריך להזמין מומחה לפירוטכניקה או את מכבי האש כשאתה בסביבה. אני בהחלט עומד לנצל את היכולות האלה בסרט הקרוב." "תודה רבה," ענה אייס, "מתי מתחילים להתאמן בהאקי?" ג'קי צחק. "זה כל מה שיש לך בראש? מחר בבוקר. ייפ צ'ון מתעקש להתחיל בשבע בבוקר, למרות שכל החבר'ה שלי בתעשייה לא רגילים לשעות האלה." "אין בעיה!" ענה אייס. "קח בחשבון שמסיימים בארבע אחר הצהריים, ומשם ממשיכים לעבוד על הסרט החדש עד מאוחר בערב." הזהיר אותו ג'קי. "קטן עלי." אייס חייך את החיוך הממזרי שלו, וגם אני חייכתי, מדמיינת בלבי איך הוא יירדם להם שמה ככה פתאום באמצע היום.
  הגב
כשישבנו על הפרטים הקטנים, אייס התווכח קצת עם ג'קי על גובה המשכורת, למרות שלדעתי לא היה בכך צורך. אמנם לא היה מדובר בסכומים שמרוויחים שחקנים ראשיים בהוליווד, אבל עדיין זה היה סכום מכובד, שיכול היה לתת לנו לחיות בביטחון ורווחה כלכלית אפילו בלוס אנג'לס היקרה. הוחלט שהכסף ייכנס לחשבון הבנק שלי, כי אייס לא רצה להתעסק עם עוד ביורוקרטיות רק בשביל מספר החודשים שנשארו לנו לחיות בעולם שלי. אייס דרש חצי מהסכום מראש, אבל ג'קי צחק והבטיח לו מקדמה של חצי מהמשכורת הראשונה מראש, רק עד שנסתדר קצת כאן בעיר. אמרתי לאייס שזה בסדר, זו עסקה הוגנת ולא יהיה לי חסר דבר. הוא בחן אותי במבטו, והנהן לאט בראשו.
לאחר מכן חזרנו אל הספינה, כדי לטפל בכל הדברים שיש לטפל לאחר הפלגה ממושכת. הנוהל הרגיל של תיקונים, השלמת ציוד וקניית מצרכים ובגדים חדשים לשירו הגדל במהירות. היום נגמר לו לפני שהרגשנו, וכך מצאנו את עצמנו צונחים על המיטה מותשים, אך מחכים בהתרגשות למחר.

למחרת בבוקר, אייס קם מוקדם, התארגן במהירות, נשק בעדינות לי ולשירו הישנים ויצא לדרכו. התיישבתי במיטה. כל ההתרגשות מאתמול נעלמה כשהבנתי לפתע, שמעכשיו אני לבד כל יום, כל היום. התרגשתי בשביל אייס, אבל בעצם, מה אני אמורה לעשות עכשיו? לגמרי לבדי מהבוקר עד הלילה, כשרק שירו התינוק מארח לי חברה? שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת את שירו, הוא חמוד, הוא שובב, הוא מתיש מרוב מרדפים אחריו, אבל זה לא שקול לחברה של אדם בוגר, שאפשר לשוחח איתו ולחלוק דברים...
קמתי, האכלתי את שירו, התארגנתי ויצאתי. לא רציתי לטייל לבדי במקומות המתוירים, רציתי לחלוק את החוויה הזו עם אייס. אולי בסופ"ש. לקחתי את שירו לאיזה פארק, כדי שיוציא שם אנרגיה בזחילות וריצות על ארבע. אחרי שפעמיים הוצאתי אותו מהבריכה של המזרקה, ועוד פעם אחת הוא יצא מהפארק וכמעט ירד לכביש סואן, נתקלתי פתאום במודעה. חוג התעמלות במים לאם ולתינוק, באיזה קאנטרי קלאב.
התעמלות במים? נשמע נחמד, יכול להתאים לי ולשירו. אולי אוכל כך להמשיך להתאמן גם בשחייה. חשוב שאתאמן גם אני לקראת הכניסה שלי לעולם של אייס. הרי ניכנס ישר לגראנד ליין. אני חייבת שיהיו לי כמה מיומנויות גם בכוחות עצמי. הממ... אולי גם אני צריכה לחשוב בכיוון של להתחזק ולהשתפר. כן. זה מה שאעשה בזמן שאייס מתאמן בהאקי.
תפסתי מונית וביקשתי אל הקאנטרי קלאב שבמודעה. נכנסתי וביקשתי להירשם. מסתבר שכדי להצטרף לחוג, צריך לרכוש מנוי לקאנטרי קלאב כולו. הסכמתי. החלטתי לבוא כל יום להתאמן בשחייה, גם כשאין שיעור התעמלות במים.
החלפתי לבגד ים, הלבשתי לשירו את חליפת הציפה שלו ונכנסתי לבריכה. ריח של כלור במקום מלח. אחרי שהתרגלתי לשחות בים, שחייה בבריכה הייתה לי ממש קלה. קשרתי אלי את שירו ושחיתי 20 בריכות הלוך ושוב. קילומטר. שירו הוציא כל כך הרבה מרץ בשחיית תינוקות והשפרצות, שלקראת הסוף ראיתי שהוא עומד להירדם. הוצאתי אותו מהמים והשכבתי אותו לישון על מגבת על הדשא. בדיוק התכוונתי לשכב לצידו ולנוח קצת בעצמי, כשבחור אחד התקרב אלי. "שלום, ראיתי שאת שוחה ממש מהר," הוא אמר, "שמי ג'ון, אני מדריך פה קבוצה של שחייה תחרותית. מעוניינת להצטרף?" הוא שאל. "למה לא?" עניתי. כל החוגים של הקאנטרי נכללו במנוי. "אנחנו מתאמנים שלוש פעמים בשבוע, אבל תצטרכי לבוא בלי הילד." הוא הצביע על שירו הישן. "הממ... אני רק הגעתי לכאן אתמול... אני אנסה למצוא לו סידור." עניתי. "מחכה לפגוש אותך באימונים!" הוא אמר, הסתובב והלך. צנחתי על הדשא ונרדמתי קצת ליד שירו.

בערב חזרתי לספינה, רחצתי את שירו, התקלחתי והכנתי ארוחת ערב גדולה. אני בטוחה שאף אחד בצוות של ג'קי צ'אן לא יכול להבין את הכמות האמיתית שאייס צריך לאכול. אבל אייס לא הגיע עדיין, ואחרי יום מתיש למדי של מרדפים אחרי שירו, בסופו של דבר החלטתי לאכול וללכת לישון. אייס חזר באחת בלילה, טרף את האוכל שהשארתי לו, הניח את כובעו, חלץ את מגפיו ופשט את מכנסיו, עם כל הציוד שהיה מחובר אליהם, דילג מעלי ונשכב לידי במיטה, מושך אותי אליו. "איך היה?" שאלתי, מנומנמת. "מממ... אספר לך מחר." ענה אייס ונרדם מיד.
  הגב
טוב, פרק אחרון שכבר כתבתי ופרסמתי בספין, הפרק הבא כתוב חלקית.

כמובן שלמחרת אייס שוב קם מוקדם ונעלם לפני שהספקנו לדבר. נאמנה להחלטתי להתחזק ולהשתפר, חזרתי שוב אל הקאנטרי קלאב ובדקתי את כל החוגים המוצעים שם. החלטתי לנסות להגיע לכל חוג שיכול לחזק אותי, ובמיוחד שמתי עין על הגנה עצמית וקראטה למתחילים. אבל דבר ראשון, הייתי צריכה למצוא מישהי שתשמור על שירו בזמן שאני מתאמנת. חוג ההתעמלות במים עמד להתחיל, ושם נפגשתי עם אמהות נוספות, רובן מעט מבוגרות ממני. מיד פתחתי איתן בשיחה והן עזרו לי להבין איך למצוא מטפלת או בייביסיטר לשירו. אחת מהן אפילו נתנה לי את המספר של מטפלת אחת שהיא מכירה. בשיעור עצמו היה ברור מיד ששירו הוא התינוק האנרגטי ביותר מבין כולם, והמדריכה אף לקחה אותו לעתים קרובות כדי להדגים איתו תרגילים. לאחר השיעור נשארנו קצת לדבר, ואני שמחתי שהצלחתי ליצור לי חוג חברות לתקופה בה אייס עסוק כל כך.

למחרת פניתי אל המטפלת שקיבלתי עליה המלצה, והשארתי אצלה את שירו לכמה שעות. ניצלתי אותן היטב, התאמנתי בשחייה ונכנסתי לקורס הגנה עצמית. כשחזרתי לקחת את שירו מצאתי את המטפלת אדומה ממאמץ ונוטפת זיעה. "מעולם לא טיפלתי בילד כל כך שובב," היא אמרה לי, "פעמיים הוא ברח לי לכביש, כמעט נדרסתי כשניסיתי להציל אותו! מצטערת, אבל אני לא יכולה לקחת עליו אחריות. נסי למצוא לו מטפלת צעירה יותר." לא הייתה לי ברירה, שילמתי לה והלכתי לחפש מטפלת אחרת.
כך עבר לו השבוע הראשון, לפעמים מצאתי לשירו מטפלת ולפעמים לא. כשנשארתי איתו, נכנסתי יחד איתו לאימון שחייה ואפילו להגנה עצמית. "אם מישהו יתקיף אותי," אמרתי למדריך, "רוב הסיכויים הם ששירו יהיה איתי. אז עדיף שאתאמן  מדי פעם יחד איתו במנשא, כדי שאדע איך להגן על שנינו." המדריך עשה פרצוף, אבל בסוף הסכים. בכל תרגיל, שירו השתתף בבעיטות ודחיפות, ולמעשה הגן על עצמו לא רע בכלל.

אמנם אייס חזר כל לילה לישון לצידי, אבל לקראת סוף השבוע כבר הרגשתי שאני ממש מתגעגעת אליו. לא עשינו דבר ביחד חוץ מלישון. למרות שידעתי כמה האימונים האלה חשובים לאייס, לא יכולתי שלא לחוש מעט עצבות. אפילו ביום שישי, אייס חזר מאוחר בלילה, ובקושי שמעתי אותו מתוך שינה.
אבל למחרת בבוקר - התעוררתי רק כשחשתי את אור השמש על פניי. השמש עלתה כל כך גבוה בשמיים, שהיא נכנסה דרך החלונות הצרים של היאכטה והאירה עלי. "שירו!" התיישבתי במיטה בבהלה. למה הוא לא העיר אותי? הוא בטח רעב! אבל המיטה של שירו הייתה ריקה. למשמע קולי, דלת היאכטה נפתחה, ואייס שרבב את ראשו פנימה. "בוקר טוב ליפהפיה הנרדמת," הוא אמר בקול עליז. "רגע, אל תקומי עדיין." הוא קפץ פנימה והשכיב את שירו הישן במיטתו. "הסתפרת?" שאלתי בתדהמה, קפואה במקומי במיטה. "חה חה חה," צחק אייס, "לא בדיוק. תכף אספר לך הכל. אבל קודם," אייס זינק אל המטבח, והוציא משם מגש ארוחת בוקר מלא כל טוב. הוא התיישב בשיכול רגליים מולי על המיטה, כשהמגש בינינו. "בתיאבון." "לא היית חייב..." מלמלתי. "בטח שהייתי חייב. כל השבוע דאגת לי לארוחות, זה המעט שיכולתי לעשות." לאורך כל הארוחה לא יכולתי להתיק ממנו את עיניי, למרות שאייס מצחיק כשהוא אוכל. הוא ממלא את פיו עד אפס מקום, דוחף ודוחף עוד ועוד אוכל במהירות מפתיעה. אני אכלתי את הארוחה הצנועה שלי, וכשראיתי שעיניו מתחילות להיעצם, סילקתי במהירות את המגש הצידה, וקלטתי אל בין זרועותיי את גופו הנרדם. ליטפתי את שערו. הוא היה כל כך קצר, שהפוני שלו אפילו לא הגיע לגבות. לא עברה דקה לפני שהרגשתי את זרועותיו נכרכות סביבי, והוא הרים את פניו ונשק לי עמוקות.
"נו," אמרתי כשסוף סוף התנתקנו זה מזו, "ספר לי איך עבר עליך השבוע, אני ממש סקרנית." אייס חייך מאוזן אל אוזן ופרע את שערותיי. "זה היה שבוע מדהים!" אמר אייס, "לא חשבתי שבעולם שלך אוכל להתאמן ככה! ממבט ראשון, ייפ צ'ון-סנסיי נראה כמו סתם זקן חלשלוש, אבל כשהוא מפעיל את ההאקי שלו, מור, ההילה שלו כמו של יונקו! רק מולו ומול ג'קי-סאן אני יכול להתאמן באמת!" "ג'קי צ'אן," תיקנתי את אייס. "ג'קי-סאן." חזר אייס בהדגשה. "מור, עדיין לא למדת נימוסים יפניים?" "אבל זה השם שלו..." עניתי. "איך הסתפרת?" שיניתי נושא, "ספר לי!" "נכון, הבטחתי לך." ענה אייס. "אתמול התאמנו בחרבות. ייפ צ'ון-סנסיי נתן לכולם חרבות, ורק לי הוא אמר להשתמש בפגיון שלי. היינו צריכים להעביר את ההאקי אל החרב, ומצד שני להשתמש בהאקי הקשחה להגנה מפני היריב. כולם התחלקו לזוגות, ומפני שאני חזק מכולם, בן הזוג שלי היה ייפ צ'ון. עשיתי כמיטב יכולתי להתחמק מההתקפות שלו, אבל השיער שלי באמת היה יותר מדי ארוך. כל פעם הוא חתך לי קווצת שיער. אולי הוא באמת התכוון לספר אותי, אני לא יודע. אבל בסוף הקרב הצלחתי סוף סוף להעביר את ההאקי לפגיון שלי כמו שצריך, ואפילו חתכתי לו את קצה הבגד. יותר מזה לא הצלחתי, האקי ההקשחה שלו פשוט מדהים. אבל החלטתי שעד סוף הקורס אני אתעלה עליו!" "אני בטוחה שתצליח." חייכתי, "תתחדש על התספורת." "אני יודע שאת מעדיפה אותי עם שיער ארוך יותר," ענה אייס. "אל תדאגי, כשנחזור לעולם שלי השיער שלי כבר יגדל להיות באורך הרגיל שלו. ספרי לי איך היה השבוע שלך?" שאל אייס. "החלטתי גם אני להתאמן ולהתחזק." עניתי לו. "באמת?" שאל אייס, מופתע, אבל מרוצה מאוד. "כן," עניתי, וסיפרתי לו הכל.

כך נכנסנו לשגרה של שבוע אימונים, סוף שבוע בילויים, שנמשכה כמה חודשים. כשהקורס של ייפ צ'ון הסתיים, לאייס היה קצת יותר זמן בבוקר, אבל הוא עדיין התאמן בכוחות עצמו, ואחר הצהריים שב לחזרות ולצילומים. בסופי השבוע בילינו וטיילנו, לפעמים לבד, לפעמים עם חלק מהחברות שלי או החברים של אייס. אפילו ההורים שלי הגיעו לביקור קצר מהארץ, ואבא שלי הצליח אפילו להשלים עם אייס אחרי שהוא קיבל רושם שאייס עובד בעבודה מסודרת ומרוויח יפה. כמובן שאייס לא בדיוק ראה את זה ככה, אבל זה לא ממש שינה לאבא שלי. גם אלון הגיע לבקר אותנו. אלון, שהיה היחיד מבין חבריי שראה את האש של אייס, ובאמת האמין שזה הוא, היה פשוט חייב לפגוש אותו שוב. הפעם הוא הצליח לא להתעלף, על אף שהוא מאוד התרגש. "את יודעת, מור," אמר לי אייס אחרי הפגישה איתו, "אלון באמת שונה מכל המעריצים שפגשתי עד עכשיו בעולם שלך. הוא לא שואל אותי שאלות מעצבנות כמוהם, הוא מדבר איתי בכבוד ואנחנו יכולים לשוחח שעות על דברים מעניינים כמו קרבות, יחסי כוחות בין אנשים מפורסמים מהעולם שלי ופירות שטן. חבל שהוא לא יכול להישאר יותר, אין הרבה אנשים שיכולים להיות לי חברי אמת כמוהו." חייכתי. אני מכירה את אלון כבר שלוש שנים. אני יודעת על מה אייס מדבר. אלון הוא לא סתם חבר אמת, הוא נקאמה.
  הגב
וואו. מדהים! עכשיו צריך לחכות יותר!!! Loudly-crying-face  גם מעניין אותי לדעת איך אלון הגיב כשהוא קרא את החלק הזה...
[Image: giphy.gif]
  הגב
(16/09/2020, 10:36)T.D כתב: וואו. מדהים! עכשיו צריך לחכות יותר!!! Loudly-crying-face  גם מעניין אותי לדעת איך אלון הגיב כשהוא קרא את החלק הזה...

הראיתי לו את הפסקה עליו לפני שפרסמתי, ואמרתי לו שאני מקווה שזה ימצא חן בעיניו.
הוא ענה: מאוד אפילו.

דרך אגב, גם את זה שהוא התעלף הוספתי לסיפור אחרי ששאלתי אותו איך הוא יגיב אם הוא יפגוש את אייס בחיים האמיתיים. הוא ענה שהוא יתעלף על המקום וככה זה נכנס לסיפור.
  הגב
(16/09/2020, 11:02)PortgasDMor כתב:
(16/09/2020, 10:36)T.D כתב: וואו. מדהים! עכשיו צריך לחכות יותר!!! Loudly-crying-face  גם מעניין אותי לדעת איך אלון הגיב כשהוא קרא את החלק הזה...

הראיתי לו את הפסקה עליו לפני שפרסמתי, ואמרתי לו שאני מקווה שזה ימצא חן בעיניו.
הוא ענה: מאוד אפילו.

דרך אגב, גם את זה שהוא התעלף הוספתי לסיפור אחרי ששאלתי אותו איך הוא יגיב אם הוא יפגוש את אייס בחיים האמיתיים. הוא ענה שהוא יתעלף על המקום וככה זה נכנס לסיפור.
וואו איזה כיף לו
[Image: giphy.gif]
  הגב
וואו אין מה להגיד פשוט כותבת מדהים
אני אחסל אותך כובע הקש 
[Image: tenor.gif]
  הגב
לא אלאה אתכם בסיפורים משעממים על האימונים שלנו, רק אספר על הרפתקה אחת שקרתה לאייס בזמן האימונים, ועל איך חזרנו בסופו של דבר ליפן, כדי לפגוש שוב את אודה ולחזור לעולם של אייס לאחר שנתיים.

לילה אחד, בתחילת הסתיו, חיכיתי לאייס עד שנרדמתי, אבל לא ישנתי רגוע, כי השעות עברו ואייס עדיין לא חזר. בחמש בבוקר קמתי בסוף, הכנסתי את הארוחה של אייס בחזרה למקרר, והתקשרתי אליו. אייס קנה טלפון סלולרי בימים הראשונים שהגענו לכאן, כדי שיהיה לו "לוג פוס", וגם כדי להתקשר אלי מדי פעם, ולקבל ממני תמונות של שירו השובב. להפתעתי הרבה, שמעתי את הטלפון שלו מצלצל כאן בספינה. הוא לא לקח אותו איתו הפעם. מוזר...
בשבע בבוקר החלטתי שזו כבר שעה מספיק סבירה והתקשרתי לג'קי צ'אן לשאול איפה אייס, ולמה הוא לא חזר. להפתעתי, ענתה לי אשתו, ג'ואן. "אייס לא אמר לך? הם עושים איזה תרגיל. סוג של מדיטציה ביער ל-24 שעות. אסור להם לצאת מהריכוז לא משנה מה ייפ צ'ון יעשה להם. אבל אני חוששת, מור." "ממה?" שאלתי, "הם חתיכת חבורה של אנשים קשוחים, מה יש לדאוג להם?" "אמרו הבוקר בחדשות שיש שריפת יער באזור שאליו הם הלכו. מה אם האש תגיע אליהם בזמן שהם במדיטציה?" "אל תדאגי," הרגעתי אותה, "אייס יודע להתעסק עם אש. הוא לא ייתן לה להתקרב אליהם... כלומר," מהר תיקנתי את עצמי כשנזכרתי שאני מדברת למישהי שלא יודעת או מאמינה בקיומם של פירות שטן, "הוא ירחיק אותם ממנה בזמן." למרות שבעודי מדברת, התחילו גם אליי להתגנב חששות. האם בזמן מדיטציה אייס יכול להפעיל האקי תצפית? לחוש אש חיצונית? מה אם הם פשוט ישבו שם, מנותקים מכל מה שקורה בעולם סביבם, והאש פשוט תשרוף אותם חיים? אייס כנראה ישרוד, אבל כל השאר... "אני עדיין חוששת." שמעתי את ג'ואן אומרת מצדו השני של הקו. "אני אבוא אלייך." עניתי, "אם נחכה להם ביחד יהיה לנו יותר קל." "בסדר," ענתה לי ג'ואן ונתנה לי את הכתובת שלה.
התארגנתי מהר עם שירו ונכנסתי למכונית השכורה שלי. אחד הדברים הראשונים שעשיתי אחרי שנרשמתי לקאנטרי קלאב היה לשכור מכונית. יותר פשוט היה ככה להתנייד לכל מקום עם שירו והעגלה וכל ציוד התינוקות שלקחתי בשבילו. נדחקתי לחנייה צפופה ברחוב שבו היא גרה, יצאתי עם שירו מהרכב, וג'ואן כבר חיכתה לי בפתח הדלת. "אומרים שהשריפה מתפשטת!" אמרה לי ג'ואן במקום שלום כשנכנסתי. "יהיה בסדר," אמרתי כדי להרגיע גם את עצמי וניגשתי לחבק אותה. בינתיים שירו השובב הצליח להשתחרר מרצועות העגלה והפיל את עצמו לרצפה. בגיל שמונה חודשים, הוא כבר ניסה לעשות את צעדיו הראשונים בעמידה, כלומר בריצה. שלושה צעדים, נפילה, זחילה על ארבע, שוב מנסה לקום וחוזר חלילה. את השעתיים הבאות העברנו בלנסות לרדוף אחריו ולהקטין את הנזקים והבלגן שהוא השאיר בדרכו. כך נשארנו עסוקות ויכולנו לחשוב פחות על הסכנה הצפויה לג'קי צ'אן ולצוות הפעלולנים שלו.
בדיוק כשסוף סוף הצלחתי לתפוס ולהרגיע את שירו, נתתי לו לאכול ועיניו עמדו להיעצם, הדלת נפתחה בבת אחת, ג'קי צ'אן הופיע בדלת, בגדיו חרוכים וריח חזק של עשן עולה ממנו. "ג'קי!" קראה ג'ואן וקמה אליו מיד. "מה קרה?"
"ג'ואן, זה שום דבר," הרגיע אותה ג'קי, "רק כמה כוויות קלות. יכול היה להיות הרבה יותר גרוע אם אייס לא היה שם. הו, שלום מור." ג'קי החווה אלי קידה כשהבחין בי. "שלום ג'קי, דאגנו לכם ביחד." אמרתי בחיוך. "ג'ואן, קרח ואלוורה." אמרתי לג'ואן כשראיתי שהיא שוב על סף היסטריה. "אייס המשיך לכיוון המרינה," אמר ג'קי. "הוא לא ידע שאת פה." "אוי, אז כדאי שאעזוב ואסע הביתה לספינה!" אמרתי והתחלתי לאסוף את כל החפצים של שירו, בזמן שג'ואן משכה את ג'קי לחדר אחר והתחילה לטפל בו. "תוריד את הבגדים האלה, אויש, צריך לזרוק אותם!" שמעתי אותה מהחדר השני. "יההה! כל הכוויות שלך בגב!" "וגם בישבן!" צחק ג'קי. "זה מפני שהייתי המאסף. כל שאר החבר'ה יצאו ללא פגע." "אז מה קרה בדיוק? ספר לי!" דרשה ג'ואן, כשלפתח הדלת נפתחה, ואייס פרץ פנימה. "מור, את פה, נכון?" הוא קרא, מסתכל ימינה ושמאלה. "אייס!" קראתי וקפצתי אליו בידיים פרושות לחיבוק. אייס תפס אותי באוויר, סובב אותי סביב והדביק נשיקה על שפתיי. "ראיתי את האוטו שלך חונה בחוץ, אז הבנתי שאת פה." הוא אמר, והחזיר אותי אל הרצפה. ג'ואן וג'קי שבו והצטרפו אלינו, כשג'קי לובש מכנסיים רחבים רפויים, וללא חולצה. "סליחה על ההפרעה, ג'ואן-סאן." אמר אייס בנימוס והחווה קידה לבעלת הבית. ג'ואן החזירה לו קידה והזמינה את כולנו לשבת ולספר מה קרה. ג'קי הסתכל בחשש על הספה ואמר "עדיף שאני אשאר לעמוד היום." כולנו פרצנו בצחוק וג'קי התחיל בסיפור.

"טוב, אז כמו שאתן בוודאי יודעות, חיפשנו מקום שקט ללא הפרעות בשביל תרגיל המדיטציה שלנו. היינו צריכים להיכנס לריכוז עמוק, לאורך זמן, תוך כדי זה שייפ צ'ון מנסה להוציא אותנו מהריכוז בכל דרך שהיא." סיפר ג'קי. "היינו צריכים כל הזמן לשמור על האקי תצפית והאקי הקשחה," הוסיף אייס, "זה היה מין מבחן מסכם כזה." "כן, לא היה קל לעמוד במתקפות של ייפ צ'ון תוך כדי שמירה על ריכוז מוחלט בלי לזוז." חזר ג'קי. "אבל ייפ צ'ון בכל זאת אדם זקן. כשהסתיים התרגיל, מצאנו אותו מנמנם בישיבה, כשכולנו מוקפים בטבעת אש!" "טבעת האש הייתה שלי," הסביר אייס לג'קי. "בתחילת התרגיל פרשתי סביבנו רשת אש נמוכה. ההתרכזות בטבעת האש עזרה לי במדיטציה. אבל פרשתי אותה מספיק רחוק ומספיק נמוך כדי שאף אחד לא יבחין בה." "אז אתה הדלקת את השריפה?!" שאל אותו ג'קי בתימהון. "לא, לא," חייך אייס. "השריפה החלה כנראה כמה קילומטרים מאתנו, והתפשטה לכיוון שלנו. בשלב כלשהו היא התלכדה עם רשת האש שלי, ומכיוון ששמרתי עליה באותו המקום, השריפה לא הגיעה אלינו. רק כשסיימתי את המדיטציה הבחנתי באש הנוספת." "אז בעצם שמרת עלינו מלהישרף עוד בזמן התרגיל?" שאל ג'קי. "לא ידעתי את זה. תודה, אייס!" "אין בעד מה," ענה אייס בנימוס. "אז איך יצאתם משם?" שאלה ג'ואן, שהייתה כבר על קוצים מרוב סקרנות. "אייס טיפס על עץ," ענה ג'קי, "עד לצמרת, הסתכל לכל הכיוונים והורה לנו את הכיוון שאליו כדאי לנו ללכת, הכיוון שאליו השריפה פחות התפשטה." "חה חה חה," צחק אייס, "בשלב הזה השריפה כבר התפשטה לכל הכיוונים, בחרתי בכיוון ההוא כי ראיתי שם באופק כוחות הצלה." "אתה לא רציני!" ג'קי פער את פיו. "אתה יודע מה, רוצה לספר אתה?" שאל ג'קי את אייס. "טוב." ענה אייס. "ירדתי מהעץ ואמרתי לכולם שצריך ללכת בטור ואני אוביל. ג'קי התנדב להיות המאסף." "אמנם זאת חבורה של פעלולנים קשוחים," הוסיף ג'קי, "אבל בכל זאת אני אחראי עליהם." "הלכנו בין העצים, כשאני אוסף את האש מהשביל ומפנה את הדרך לצועדים אחריי. מדי פעם הדרך הייתה חסומה, בשיחים או בעצים שנפלו, והיינו צריכים לטפס על העצים ולעבור את המכשולים דרך הצמרות. בטיפוסים האלה הרכבתי את ייפ צ'ון סנסיי על גבי. ליתר ביטחון, שלא ייפגע. מפני שג'קי צעד אחרון, המסדרון שפיניתי מאש הלך ונסגר מאחוריו, וכך הוא היה זה שחטף את מרבית הכוויות. סליחה, ג'קי." "זה בסדר, אייס. עשית מעל ומעבר. אני שמח שזה אני ולא אחד האנשים שאני צריך לסרט." ענה ג'קי, והמשיך לספר. "הלכנו ככה די הרבה זמן, כשאי אפשר בכלל לראות לאן אנחנו הולכים, או כמה אנחנו קרובים לסוף. להבות עצומות הקיפו אותנו, וכולנו כבר נמסנו מרוב חום. לפתע פתאום, שלאק! אייס הועף באוויר אחורה וכולנו נרטבנו מסילון מים אדיר של מכבי האש. אייס נפל מאחוריי על האדמה החרוכה, שוכב בתוך שלולית ענקית של מים. 'אייס!" קראנו כולנו, 'אייס, אתה בסדר?!' אחרי רגע מורט עצבים, אייס קם על רגליו, נוקשה כאילו גופו עשוי מאבן. רק מר ייפ צ'ון הסתכל עליו במבט חמור ואמר, 'אייס, איפה האקי התצפית שלך? היית אמור לצפות את זה מראש!'. באותו הרגע רצו אלינו הכבאים, עטפו אותנו בשמיכות והעבירו אותנו אל האמבולנסים שמאחוריהם. אחרי בדיקה קצרה שחררו את כולנו, הם היו בהלם שיצאנו משם ללא פגע כמעט. נהג ההסעה שלנו שחיכה לנו החזיר אותנו לעיר, כל אחד לביתו."

"מור, אכפת לך שאחזור לשם עכשיו?" שאל אותי אייס כשהסיפור הסתיים. "מה? בשביל מה?" שאלתי. "זאת הזדמנות מצוינת בשבילי להתאמן על האקי תצפית, עם מים ואש." הסביר אייס. "אני לא אאכזב שוב את ייפ צ'ון סנסיי. ואני חייב להגיע לשליטה מוחלטת, מול כל דבר, אפילו מול מים. אין לך מה לדאוג, את יודעת שלא צפויה לי שם שום סכנה לבדי." "בסדר אייס," הסכמתי. הרי ידעתי כמה חשוב לו לנצל כל הזדמנות להתאמן. "אתה יכול לעזור שם לכוחות הכיבוי תוך כדי אימון". הוא היה הולך גם אילו לא הייתי מסכימה, אני מכירה את בן הזוג שלי, ידעתי שהוא שאל אותי סתם מתוך נימוס. "תודה, מור." ענה אייס תוך שהוא מתחיל לרוץ, ומיד יצא מן הבית ונעלם. ג'ואן הביטה עלי במבט המום כשחזרתי לאסוף את החפצים של שירו כדי ללכת משם. "איך יש לו אומץ לחזור לשם?" היא מלמלה לעצמה, "ואיך יש לך אומץ לתת לו ללכת? אני לעולם לא אבין את זה...".
  הגב


קפיצה לפורום:


פיראטים שצופים באשכול: 1 אורחים