• 2 הצבעות - 4.5 בממוצע
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
איך הצלתי את אייס - סיפור דמיוני (ספוילרים למי שלא הגיע לפרק 500 ומעלה)
#1
היי חברים, כולם יודעים כמה אני אוהבת את אייס, ועד כמה הייתי רוצה שהוא ימשיך לחיות, אם אפשר. לפני כמה זמן כתבתי סיפור דמיוני שנקרא "איך הצלתי את אייס", כדי להגשים באופן כלשהו את החלום שלי. דבר נוסף, אף פעם לא הבנתי מעריצות שצועקות "תעשה לי ילד", אבל במקרה של אייס, שההורים שלו יצאו מגדרם כדי שהוא יחיה, ואמא שלו אף הקריבה לשם כך את חייה, ממש מציק לי שככה נגדעה השושלת של גול די רוג'ר, בלי שלאייס יהיה שום בן שימשיך אותו. אז גם בזה טיפלתי בסיפור. דרך אגב, כתבתי את הסיפור בגוף ראשון, אבל גם "אני" שבסיפור היא לא באמת אני, אלא דמות שחיה בעולם שלנו, מישהי שיותר מתאימה ממני לאייס.
תודה גם לסאקי מיזוקי, שהזכירה לי שמרקו בכה.
זאת כבר פעם שלישית שאני מעבירה את הסיפור הזה מפורום לפורום, אני מקווה שהפעם הוא יישאר כאן עד שנמצא את הוואן פיס! בכל יום אעלה לכאן פרק, עד שאגיע לנקודה שבה עצרתי בספין, ואז אמשיך בכתיבה בזמני הפנוי.
לשאלות ודיון על הסיפור, אשמח אם תפתחו אשכול מקביל, כדי לא להפריע לרצף הקריאה.
ועכשיו לסיפור עצמו:

אני אוהבת את פורטגאס די אייס.
זה התחיל מזה שצפיתי בסדרה, התאהבתי באייס כשהוא היה על הגרדום, שמחתי כשלופי הצליח לשחרר אותו, ופשוט נקרע לי הלב כשהוא מת. בכיתי, התאבלתי, ניסיתי להתגבר, אבל החור בנשמתי היה גדול בערך כמו פצעי המוות של אייס. ואז החלטתי שאני חוזרת אחורה, כדי לחפש כל פיסת מידע, איזה רמז ולו הקל ביותר, שייתכן שהוא שרד, איכשהו. צפיתי בו באימפל דאון, שבוע לפני ההוצאה להורג, מדבר עם גארפ. טוען בכל תוקף שוואיטבירד הוא אביו היחיד. ואז, אחרי שגארפ הלך, זה קרה. הרגשתי פתאום את עצמי נשאבת פנימה, דרך החלון שבמסך המחשב, ולפתע הייתי שם, ממש מולו, בתוך התא.
"מי שם?" הוא רטן, בגבות מכווצות.
נבהלתי, ולקחתי צעד אחורה. "אתה יכול לראות אותי? איך זה יכול להיות?" שאלתי, נדהמת.
"אני יודע שאת שם. מי את?"
ניסיתי לחייך. "קוראים לי מור. אני... שמחה לפגוש אותך פנים אל פנים, אייס."
"מה את רוצה?"
"אממ... לא ידעתי שזה אפשרי בכלל ש... ניצור קשר... אבל מאחר שזה קרה, אולי יש איזו דרך שאוכל לעזור לך?"
"לעזור לי? למה? מי את?"
"קוראים לי מור, אני... כנראה גרה בעולם מקביל לשלך. אני צפיתי ב...סיפור של לופי..." איך אני אסביר לו, לעזאזל? כשאני בקושי מבינה בעצמי איך זה קרה?
"לופי?!" אייס הרים את ראשו, ונעץ בי מבט מוזר, כאילו הוא רואה ולא רואה אותי בעת ובעונה אחת.
"כן, וראיתי אותך פה, אז חיפשתי דרך לעזור לך, ואז פתאום נשאבתי לכאן..."
"אבל גם אם צפית, איכשהו, בלופי, אני לא מבין. למה שתרצי לעזור לי?"
"כי... אני..." הרגשתי את הלחיים שלי בוערות "התאהבתי בך..." לחשתי במבוכה.
חיוך עקום ריצד על שפתיו של אייס. "התאהבת בי? איזו בחירה גרועה, בחורה."
"אני יודעת, בהתחשב בנסיבות... אבל אם אני כבר כאן, אולי בכל זאת יש משהו שאוכל לעשות כדי לעזור לך?"
"בטח, למה לא. אם תצליחי להשיג את המפתחות לאזיקים האלה, אני כבר אמשיך משם. הם נמצאים על החגורה של הסוהר. זה שאת בלתי נראית אולי יעזור לך להצליח להשיג אותם."
"טוב, אני אנסה." אמרתי, עברתי בקלות דרך הסורגים כאילו הם לא שם, ופניתי לחפש את הסוהר המצרי האידיוט הזה.
"תיזהרי!" אייס קרא אחרי.
אבל כשמצאתי אותו, מנמנם על השולחן, גיליתי שאני בעצם כמו רוח רפאים. לא יכולתי להרים או להזיז שום דבר מוחשי בעולם הזה. למעשה, הייתי שם, אבל הייתי גם נטועה ממש חזק אצלי בבית, על הכיסא מול המחשב.
מתוסכלת, חזרתי לתא של אייס עם דמעות בעיניים.
"אני כל כך מצטערת, אייס, היד שלי עברה ממש דרך המפתחות, אבל לא יכולתי לגעת בהם."
גופו של אייס צנח מטה עד לאן שאפשרו לו השלשלאות.
בקול מיואש, הוא אמר "זה בסדר, לא באמת ציפיתי לשום דבר בכל מקרה."
הוא לא בכה, אבל הוא נראה כל כך אומלל, שפשוט הייתי חייבת לנסות, לשים לו יד על הכתף כדי לנחם אותו.
ואז, היד שלי נגעה! פתאום שנינו נמשכנו, חזק, בחזרה לחדר שלי בבית. אייס ישב שם, על המיטה שלי, באותה תנוחה שבה הוא היה קשור, והידיים שלו צנחו! הוא היה חופשי, אבל בעולם שלי. הסתכלתי על מסך המחשב. אייס עדיין היה שם, נטוע בעולם שלו, ונראה ישן.
על המיטה שלי, אייס שפשף את פרקי ידיו ורגליו. "מה לעזאזל קרה פה?!" הוא שאל.
  הגב
#2
ממש יפה. אהבתי את התיאור "הסוהר המצרי האידיוט הזה"
  הגב
#3
טוב אני נהנה! מה הלאה...?
[Image: tumblr_mklqq0b1fX1rwgj3ko3_500.gif]
שמעו מה שאני אומר לכם זורו יקרע את לופי ב1v1
  הגב
#4
וואו מושקע מאוד אני אהבתי
[Image: tenor.gif?itemid=15743547]
  הגב
#5
את יכולה להמשיך בקרוב? אני באופן אישי ממש סקרן לראות מה יהיה בהמשך.
  הגב
#6
(27/06/2020, 22:10)רוקס די זבק כתב: את יכולה להמשיך בקרוב? אני באופן אישי ממש סקרן לראות מה יהיה בהמשך.
כנל
[Image: giphy.gif]
  הגב
#7
בהחלט
[Image: tumblr_mklqq0b1fX1rwgj3ko3_500.gif]
שמעו מה שאני אומר לכם זורו יקרע את לופי ב1v1
  הגב
#8
(27/06/2020, 22:10)רוקס די זבק כתב: את יכולה להמשיך בקרוב? אני באופן אישי ממש סקרן לראות מה יהיה בהמשך.
כל כך נכון אבל נראה שזה לא יקרה בזמן הקרוב אם בכלל
אני אחסל אותך כובע הקש 
[Image: tenor.gif]
  הגב
#9
Star 
יפה! כל הכבוד על ההשקעה

יפה! כל הכבוד על ההשקעה
[Image: LuffyCorona.jpg]
  הגב
#10
טוב, אז כנראה שלהעלות כל יום לא יקרה, אבל אני כן אשתדל להעלות לכאן את הסיפור, כל פעם עוד חלק.
נמשיך:

אחרי שיצאתי מההלם הראשוני, הסברתי לו שככה גם לי זה קרה. הוא נמצא למעשה גם פה וגם שם, והגוף האמיתי שלו בעצם שם, ככה שהוא לא באמת חופשי, אבל לפחות הוא קצת חופשי בעולם שלי. הוא לא היה בלתי נראה, כמו שאני הייתי אצלו. ראיתי אותו, והוא ראה אותי לראשונה, ופעור פה הוא סקר אותי מכף רגל ועד ראש.
"את בטוחה שזאת מציאות... זאת המציאות שלך? הצבעים, הכל... כל כך לפרטי פרטים..."
"כן, ככה זה אצלי." אמרתי בחיוך.
"הממ... אז בעצם את אומרת שאם משהו קורה לי שם, אני ארגיש את זה פה?" אייס שאל.
"אני מתארת לעצמי, כן."
"אז אני אהיה חייב לחזור לשם עד הבוקר. הסוהרים עושים לנו מסדר ודואגים להעיר את כל מי שעוד ישן. ולא בצורה נעימה."
"אני מצטערת, אייס. הלוואי שהייתי יכולה לשחרר אותך באמת..." בעוד אני מדברת, הקיבה של אייס הכריזה בקולי קולות על מצבה.
"אוי, איזו מן מארחת אני," אמרתי, "בוא נארגן לך משהו לאכול!" משכתי את ידו והובלתי אותו לכיוון המטבח. התחלתי להוציא מהמקפיא בערך את כל סוגי הבשר שהיו שם, דברים שתוכננו לשבוע שלם. הוא לקח אותם מידי. "אני אפשיר אותם", הוא אמר. גבותיו התכווצו בריכוז ומאמץ לפני שלהבה קטנה זינקה מבין אצבעותיו.
"מוזר," הוא אמר, "כל כך קשה לי פתאום לשחרר אש." "בעולם שלי זה נגד חוקי הטבע," הסברתי, "וחוץ מזה, הגוף שלך שנשאר בעולם שלך עדיין כבול באזיקי אבן-ים. עצם העובדה שהצלחת בכלל ליצור אש מפתיעה!"
לקחתי את הבשר המופשר מידיו, שעכשיו לא היו חמות בכלל, תיבלתי אותו והלכתי להדליק את המנגל גז שבמרפסת. בשנייה שפתחתי את ברז הגז, להבה אדירה קפצה פתאום מהמנגל. נבהלתי קצת, אבל אייס אמר "מצטער, אני עוד צריך להבין איך זה עובד בעולם שלך" והחליש את הלהבה.
"טוב," אמרתי. "אם ככה, אולי אתה תשגיח על המנגל, בזמן שאני אכין צ'יפס."
"עלי," אמר אייס, והתחיל להניח את הבשר על המנגל בידיים חשופות.
כמה דקות לאחר מכן, ישבנו שנינו אל השולחן. אני עם קצת צ'יפס וסלט, הוא עם ערימה של בשרים, פיתות וצ'יפס שיכלה להספיק לכל המשפחה שלי. דיברנו על ההבדלים בין העולמות שלנו, ועל איך הדברים עובדים כאן, בעולם שלי. כשהוא היה לקראת סיום הארוחה, פתאום קלטתי את העיניים שלו מתגלגלות אחורה, הראש שלו התחיל להתנודד, ובדיוק לפני שהוא נחת לתוך הצלחת, הספקתי לסלק אותה במהירות ולהניח כרית קטנה במקומה. בזמן שהוא ישן, לא יכולתי להפסיק להסתכל עליו. הפנים שלו הוסתרו על ידי השיער השחור הארוך שלו, אבל עיני נמשכו לשריריו המשורגים, והבחנתי שהקעקועים שלו נראים בעולמנו הרבה יותר מפורטים ומרשימים. ואז הבחנתי גם בכמות האדירה של השריטות והחבורות שהוא היה מכוסה בהן. הן לא היו סתם קווים כמו באנימה, הן היו פצעים אמיתיים שחלקן עדיין דימם. הצטמררתי. אייס הרים את ראשו. "נרדמתי." הוא אמר. "הבאת לי כרית? איזו חמודה את, תודה."
"על לא דבר," עניתי, "בטח אתה מת מעייפות. הצלחת לישון בכלל מאז שהגעת לשם?"
"לא ממש..." הוא ענה.
"הלילה תישן כאן, במיטה שלי. אני אשן בסלון. מחר בבוקר תחזור אם אתה חייב, אבל בערב אני אקח אותך שוב ואראה לך קצת את העולם שלי." אמרתי.
"אני אשמח לראות את העולם שלך," הוא ענה, "אבל לא יהיה מנומס מצדי לישון במיטה שלך, ועוד אחרי שרוקנתי לך כמעט את כל המקרר..." הוא קם לעמוד, ואחת השריטות הארוכות בשריר החזה שלו נפתחה פתאום והתחילה לדמם.
"קסו..." הוא קילל, בגבות מכווצות.
"בוא." אמרתי, אני אטפל בזה. משכתי בידו וחזרנו לחדר שלי. הבאתי פולידין, פלסטרים, מים וצמר גפן, התיישבתי לידו על המיטה והתחלתי לטפל בכל השריטות. בזמן שידי נגעו בעדינות במקומות שונים בחזה ובבטן שלו, הרגשתי לפתע יד אוחזת במותניי. בנשימת הפתעה, הרמתי את עיני בזמן שידו השנייה גלשה לתוך שערי, והעולם כאילו עמד מלכת בזמן שעינינו התלכדו ושפתותינו נצמדו לנשיקה.
מחוגי השעון חזרו למסלולם כשאייס הסיט לפתע את ראשו ואמר, "סליחה. לא הייתי צריך לעשות את זה. אני לא רוצה לגמול לך רעה תחת טובה, מור."
"מה?" שאלתי, מופתעת. "זה בסדר אם אתה לא מרגיש כלפי אותו דבר כמו שאני..."
"לא, זה לא זה." אייס קטע את דבריי. "תביני... למרה מרה נו מי יש גם חסרונות. לא קל לשלוט בו, במיוחד כשאני מתעצבן, או כשאני... כלומר... מאז שאכלתי אותו, נשים נכנסות להיסטריה ברגע שאני קצת... אממ... מתחמם." הנמשים על לחייו של אייס זהרו בתוך אדמומיות שהגיעה על לאוזניו.
חייכתי בהקלה, "זה כל הסיפור? אני לא מפחדת מהאש שלך, אייס. כמעט כל יום אני חוטפת איזו כוויה במטבח, זה כלום. קצת קרח, קצת אלוורה וזהו. חוץ מזה," צחקתי בשובבות, "תגיד, מים לא אמורים לנטרל אותך?" טבלתי אצבעות בקערית המים שהבאתי קודם כדי לטפל בפצעים שלו, השפרצתי עליו קצת והתחלתי לברוח.
תוך שני צעדים דרכי נחסמה, וזרועות חסונות אחזו בי ואמצו אותי אל חזהו החשוף. "את לא מפחדת מאש, מה?! בסדר גמור. רק אל תבכי לי אחר כך. אף לא דמעה אחת. מובן?" הוא הרים אותי בקלילות עד ששפתי שוב נגעו בשפתיו ואצבעות רגלי כבר לא נגעו ברצפה. הוא נשא אותי אל המיטה ובזאת, נפתרה הבעיה של מי יישן איפה.
  הגב
#11
וואו. ממש יפה. מתי בערך יהיה המשך?
[Image: giphy.gif]
  הגב
#12
(06/07/2020, 15:58)T.D כתב: וואו. ממש יפה. מתי בערך יהיה המשך?
שאלה טובה!
ממש נהנתי ואני מחכה
[Image: tumblr_mklqq0b1fX1rwgj3ko3_500.gif]
שמעו מה שאני אומר לכם זורו יקרע את לופי ב1v1
  הגב
#13
"מור! מור! אני חייב לחזור! עכשיו!" אייס ניער אותי בחוזקה כדי להעיר אותי. שפשפתי את עיניי, זה היה ממש מוקדם בבוקר. "מה קרה?" שאלתי, ופתחתי את חלון המחשב. אייס נראה ישן, אבל חבורה חדשה של שוט התנוססה לאורך חזהו. מלפניו עמד סוהר, עם השוט המדובר. "לעזאזל!" אמרתי, "אתמול נכנסתי כשישבתי מול המחשב, תנסה!" אייס התיישב מול המחשב, אבל דבר לא קרה. הסוהר צעק "קום כבר חתיכת בן בליעל! מה אתה מחייך?!" והרים שוב את השוט.
"אולי אתה אמור לחזור בדיוק כמו שהגעת," הצעתי, לחוצה. אייס עבר למיטה, שיכל רגליים והרים את ידיו.
"אני אחזור אליך הלילה, חכה לי." אמרתי לאייס, כשעזרתי לו לכוון את הידיים לתנוחה המדויקת שבה הוא היה קשור. בנקודה הנכונה, הוא נשאב ממני לפתע ואני נשארתי עם חלל ריק בחדרי. בחלון המחשב, אייס הרים את ראשו במבט מתריס, מוכן להנחתה הבאה, אך היא לא הגיעה. "היי, סוהר, אכפת לך לעזור לי לגרד קצת בגב?" נשמע קולו של ג'ינביי שספג עבור אייס את ההצלפה. הסוהר יצא. ג'ינביי קרא אחריו "אבל אפילו לא נגעת איפה שמגרד לי!".
"תודה." אמר אייס לג'ינביי. היה לי כזה חלום נפלא. לעזאזל, הלוואי שלא הייתי צריך להתעורר!"
"חלום נפלא? כאן, באימפל דאון?" שאל ג'ינביי.
"הוא הרגיש כל כך אמיתי, הייתה שם מישהי שבאה להוציא אותי מכאן, והעבירה אותי לתוך עולם ממש מוזר, למרות שהגוף שלי עדיין היה נטוע כאן. היא הייתה כל כך יפה, ואקזוטית, וכל כך טובה אלי שהיא הזכירה לי את מאקינו."
הוא חושב שאני יפה? הסמקתי. עם כל הבחורות המדהימות להפליא שיש בוואן פיס? בעולם שלנו אני סתם בחורה רגילה... אולי בעיניו האנשים בעולם שלנו נראים מדהימים כמו שהאנשים בעולם שלו נראים בעיניי?
"היא הייתה מאוהבת בי," המשיך אייס, "היא הכינה לי אוכל ואחר כך עשינו אהבה. היא לא פחדה מהאש שלי, ג'ינביי. בכלל!"
"חלום באמת נפלא, אייס. אם מישהו באמת היה יכול להוציא אותך מכאן, ניתן היה למנוע את כל המלחמה המתקרבת."
כיביתי את מסך המחשב. חלום, מה? זה כל מה שהוא האמין שזה היה. אם כך, אני חייבת להוכיח לו שאני הרבה יותר מסתם איזה חלום שמתפוגג. אני אחזור אליו הערב, אני אקח אותו לבלות, הרי בסך הכל נשארו לו רק 6 ימים לחיות... רק 6 ימים! ועל זה אני חושבת? אני חייבת למצוא דרך לחלץ אותו משם! אמנם שם אני בלתי נראית, אבל עכשיו כשאני יכולה להיכנס לעולם שלו, אולי אפילו המילה הנכונה לאדם הנכון, יכולה לעשות את כל ההבדל! יש רק בעיה אחת... הפרקים כבר קיימים. הם לא ישתנו כי נכנסתי לשם. עובדה - אייס היה חייב לחזור על הבוקר. השאלה היא, האם יש דרך להציל אותו מבלי שדבר ישתנה בפרקים? אני חייבת למצוא דרך. ואין לי הרבה זמן... עיניי נחתו על הספר השני של הארי פוטר שהיה זרוק על השולחן. אילו רק היו בוואן פיס קסמים... אילו רק היה בוואן פיס איזה עוף חול שדמעותיו יכלו להחזיר את אייס מסף המוות, כמו את הארי... רגע... רגע! אולי אין שם עוף חול אמיתי, אבל יש פרי שטן! של מרקו! והוא אפילו נקאמה של אייס! הלוואי שהדמעות של מרקו עובדות באותו אופן! אני אשאל את אייס. הערב.
  הגב
#14
יששששש!!! איזה מתח!! אבל טכנית הלהבות של מרקו מרפאות, זה לא מספיק?
[Image: giphy.gif]
  הגב
#15
כיף לקרוא! כתוב טוב, רהוט, נאמן לדמויות ולסיפור. נהנתי, ואת כותבת נהדר! אולי טיפה קיטצ'י ומהיר אבל זה בסדר גמור כל אחד כותב אחרת וזה הסיפור שלך!בכל מיקרה שפו ענק ונשמח תמיד להמשך..
[Image: tumblr_mklqq0b1fX1rwgj3ko3_500.gif]
שמעו מה שאני אומר לכם זורו יקרע את לופי ב1v1
  הגב


קפיצה לפורום:


פיראטים שצופים באשכול: 4 אורחים